Avodah Zarah 16

Kapitel 16

א כל תלתין יומין בין א"ל מחמת הלולא ובין לא א"ל מחמת הלולא אסור מכאן ואילך אי א"ל מחמת הלולא אסור ואי לא אמר ליה מחמת הלולא שרי

1 Daher ist es während der dreißig Tage verboten, einerlei ob er ihm gesagt hat, aus Anlaß der Hochzeit, oder er ihm nicht gesagt hat, aus Anlaß der Hochzeit, später aber ist es, wenn er ihm gesagt hat, aus Anlaß der Hochzeit, verboten, und wenn er ihm nicht gesagt hat, aus Anlaß der Hochzeit, erlaubt. —

ב וכי א"ל מחמת הלולא עד אימת אמר רב פפא עד תריסר ירחי שתא ומעיקרא מאימת אסור אמר רב פפא משמיה דרבא מכי רמו שערי באסינתי

2 Wie lange ist es [verboten], wenn er ihm gesagt hat, aus Anlaß der Hochzeit? R. Papa erwiderte: Ein Jahr von zwölf Monaten. — Von wann ab ist es vorher verboten? R. Papi erwiderte im Namen Rabas: Sobald die Gerste in den Kübel geschüttet wird. —

ג ולבתר תריסר ירחי שתא שרי והא רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי ההוא עובד כוכבים לבתר תריסר ירחי שתא ושמעיה דאודי ופירש ולא אכל שאני רב יצחק בריה דרב משרשיא דאדם חשוב הוא:

3 Ist es denn nach einem Jahre von zwölf Monaten erlaubt, R. Jiçḥaq, Sohn des R. Mešaršeja, besuchte ja einst einen Nichtjuden, nach einem Jahre von zwölf Monaten, und als er ihn danken hörte, zog er sich zurück und aß nichts!? — Anders verhielt es sich bei R. Jiçḥaq, dem Sohne des R. Mešaršeja, denn er war ein bedeutender Mann.

ד וקרטסים וכו': מאי קרטסים אמר רב יהודה אמר שמואל יום שתפסה בו רומי מלכות והתניא קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות אמר רב יוסף שתי תפיסות תפסה רומי אחת בימי קלפטרא מלכתא ואחת שתפסה בימי יונים

4 DER SIEGESTAG &C. Was ist dies für ein Siegestag? R. Jehuda erwiderte im Namen Šemuéls: Der Tag, an dem Rom die Herrschaft erlangt hat. — Es wird ja aber gelehrt: Der Siegestag und der Tag, an dem Rom die Herrschaft erlangt hat!? R. Joseph erwiderte: Zweimal erlangte Rom die Herrschaft, einmal zur Zeit der Königin Kleopatra, und einmal zur Zeit der Griechen.

ה דכי אתא רב דימי אמר תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי ולא יכלו להו עד דשתפינהו לישראל בהדייהו והכי אתנו בהדייהו אי מינן מלכי מנייכו הפרכי אי מנייכו מלכי מינן הפרכי

5 Als R. Dimi kam, sagte er nämlich: Zweiunddreißig Schlachten lieferten die Römer den Griechen und sie konnten sie nicht besiegen, da verbündeten sie sich mit den Jisraéliten und trafen mit ihnen folgende Vereinbarung: werden von uns die Könige gewählt, so sollen von euch die Eparche gewählt werden, und werden die Könige von euch gewählt, so sollen die Eparche von uns gewählt werden.

ו ושלחו להו רומאי ליונאי עד האידנא עבידנא בקרבא השתא נעביד בדינא מרגלית ואבן טובה איזו מהן יעשה בסיס לחבירו שלחו להו מרגלית לאבן טובה

6 Hierauf ließen die Römer den Griechen sagen: Bis jetzt suchten wir eine Entscheidung durch den Krieg herbeizuführen, nun wollen wir dies durch das Recht. Wer soll von Perle und Edelstein als Untersatz für den anderen dienen? Diese erwiderten: Die Perle für den Edelstein. —

ז אבן טובה (ואינך) איזו מהן יעשה בסיס לחבירו אבן טובה לאינך אינך וספר תורה איזו מהן יעשה בסיס לחבירו אינך לספר תורה

7 Wer soll von Edelstein und Enakh als Untersatz für den anderen dienen? Diese erwiderten: Der Edelstein für den Enakh. — Wer soll vom Enakh und dem Torabuche als Untersatz für den anderen dienen? — Der Enakh für das Torabuch.

ח שלחו להו [א"כ] אנן ספר תורה גבן וישראל בהדן כפו להו עשרין ושית שנין קמו להו בהימנותייהו בהדי ישראל מכאן ואילך אישתעבדו בהו

8 Hierauf erwiderten jene: Wir haben das Torabuch bei uns und wir haben die Jisraéliten mit uns. Da besiegten sie sie. Sechsundzwanzig Jahre bewahrten sie den Jisraéliten die Treue, nachher aber knechteten sie sie. Worauf stützten sie sich vorher und worauf stützten sie sich nachher? —

ט מעיקרא מאי דרוש ולבסוף מאי דרוש מעיקרא דרוש (בראשית לג, יב) נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ולבסוף דרוש (בראשית לג, יד) יעבר נא אדני לפני עבדו

9 Anfangs sagten sie: Laß uns aufbrechen und weiter ziehen, und ich will neben dir herziehen. Später aber sagten sie: Mein Gebieter wolle doch seinem Sklaven vorausziehen. —

י עשרין ושית שנין דקמו בהימנותייהו בהדי ישראל מנא לן דאמר רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל בר יוסי שלחו ליה רבי אמור לנו שנים וג' דברים שאמרת לנו משום אביך

10 Woher wissen wir, daß sie den Jisraéliten sechsundzwanzig Jahre die Treue bewahrten? — R. Kahana erzählte: Als R. Jišma͑él b. Jose erkrankte, ließ man ihn bitten: Meister, sage uns doch zwei oder drei Dinge, die du uns im Namen deines Vaters gesagt hast.

יא אמר להו מאה ושמנים שנה קודם שנחרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל פ' שנה עד לא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית מ' שנה עד לא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות

11 Er erwiderte ihnen: Hundertundachtzig Jahre vor der Zerstörung des Tempels stürzte sich die ruchlose Regierung über Jisraél; achtzig Jahre vor der Zerstörung des Tempels verhängten sie Unreinheit über die Länder der Völker und über Glasgefäße; vierzig Jahre vor der Zerstörung des Tempels wanderte das Synedrium aus und ließ sich in den Kaufhallen nieder. —

יב למאי הלכתא א"ר יצחק בר אבדימי לומר שלא דנו דיני קנסות דיני קנסות סלקא דעתך והאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל נשתכחו לגרסינהו

12 In welcher Hinsicht ist dies von Bedeutung? R. Jiçḥaq b. Evdämi erwiderte: Dies besagt, daß sie nicht mehr in Bußgeldsachen richteten. — ‘In Bußgeldsachen’, wie kommst du darauf? R. Jehuda sagte ja im Namen Rabhs: Zum Guten aber sei jenes Mannes gedacht, R. Jehuda b. Baba ist sein Name, denn wenn nicht er, würden in Jisraél die Gesetze von den Bußgeldern in Vergessenheit geraten sein. — ‘In Vergessenheit’, man konnte sie ja studieren!? —

יג אלא בטלו דיני קנסות מישראל שגזרה מלכות הרשעה גזרה כל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחום שסומכין בו יעקר

13 Vielmehr, die Gesetze von den Bußgeldern würden aufgehört haben. Einst verhängte nämlich die ruchlose Regierung Religionsverfolgung über Jisraél: jeder Promotus sollte hingerichtet werden, jeder Promovendus sollte hingerichtet werden, jede Stadt, in der ordiniert wird, sollte zerstört werden, und das Gebiet, in dem ordiniert wird, sollte vertilgt werden.

יד מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף אף רבי נחמיה

14 Was aber tat R. Jehuda b. Baba? Er ging und ließ sich nieder zwischen zwei großen Bergen, zwischen zwei großen Städten, zwischen zwei Šabbathgebieten, zwischen Uša und Šaphraa͑m, und ordinierte da fünf Älteste: R. Meír, R. Jehuda, R. Jose, R. Šimo͑n und R. Elea͑zar b. Šamua͑. R. Ivja fügt noch R. Neḥemja hinzu.

טו כיון שהכירו בהם אויבים אמר להם בני רוצו אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין אמרו לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה

15 Als die Feinde sie bemerkten, sprach er zu ihnen: Kinder, flüchtet. Diese entgegneten ihm: Meister, was soll aus dir werden!? Er erwiderte ihnen: Ich bleibe vor ihnen wie ein Stein liegen, um den niemand sich kümmert. Man erzählt, jene rührten sich nicht von der Stelle, als bis sie ihm dreihundert Lanzenstiche versetzt und seinen Körper wie ein Sieb gemacht hatten.

טז אמר רב נחמן בר יצחק לא תימא דיני קנסות אלא שלא דנו דיני נפשות

16 R. Naḥman h. Jiçḥaq erwiderte: Sage nicht: in Bußgeldsachen, sondern: sie richteten nicht in Todesstrafsachen. —

יז מ"ט כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלי למידן אמרו מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא ליחייבו

17 Aus welchem Grunde? — Als sie sahen, daß die Mörder zahlreich wurden, sodaß sie [die Verhandlungen] nicht mehr bewältigen konnten, sagten sie: Lieber wollen wir von Ort zu Ort wandern, damit wir keine Verurteilung herbeiführen können,

יח דכתיב (דברים יז, י) ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא מלמד שהמקום גורם:

18 denn es heißt: du aber sollst verfahren wie der Spruch lautet, den sie dir von jener Stätte aus mitteilen werden; dies lehrt, daß die Stätte unerläßlich sei.

יט מאה ושמנים ותו לא והתני רבי יוסי ברבי

19 Waren es denn nur hundertundachtzig Jahre und nicht mehr, R. Jose Berabbi lehrte ja:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel